תוכן

ט) ודע, כי מציאות אבא, הוא יו"ד של הוי"ה. וקוצו של יו"ד, הוא א"א. והנה יו"ד במלואה, יש בה ג' אותיות כזה: יו"ד. והנה תכה י' על ו', שהוא י"פ ו', גימ' ס'. ואח"כ תכה י' על ד', גימ' מ'. והנה כאשר בינה מתייחדת עם אבא, אז נק' ם [נ"א ס] ר"ל סתומה, שהיא סתומה, שמקבלת כל האורות, וסותרת אותם. לכן הו' ראשה נטוי כלפי הד' של יו"ד, להיות שאבא משפיע אורות לאמא. וכשאין אבא משפיע לאמא, שאינה מזדווגת עמו, אלא היא רביעא על בנין, נקרא מ' פתוחה. ופי' מ', ר"ל משפיע. פי', כשהיא משפעת לבנין. וז"ס אותיות מ"ס הנז' בזוהר על בינה, וזו היא הו' והד'. כשהם בחכמה שהיא באות יו"ד, אז ו' קודם לד'. וכשהם בבינה שהיא אות ה, אז ד' קודם לו', כי צורת ה', ד"ו, כזה ה. אך כשהוא"ו תחת ד' שהוא סוד ה', אז יושבת ו' זו בלתי ראש. וכשהוא"ו קודם לד' שהוא סוד יו"ד, אז יש לה ראש נטוי כלפי ד'.